"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי." (בראשית א, יא–יג) אלוהים אומר שהעצים יהיו "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי", מסכמת התורה אומרת "וַיְהִי כֵן", ומיד לאחר מכן נאמר שהעץ היה דווקא "עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי", ואז מסכמת התורה ואומרת "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". כלומר, למרות השינוי בתפקידו של עץ, מעץ פרי לעץ עושה פרי בלבד, הקב"ה מסכים עם השינוי.
רש"י מסביר: ועץ פרי. שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא הָעֵץ פְּרִי, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה: המדרש שאותו מביא רש"י מרחיב בעניין: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שְׁלשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין, וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ' (בראשית ג, יז), שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה, אַף הֵן יֵשׁ בָּהֶן הֲנָאָה, וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו', מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו' הַפְּרִי נֶאֱכָל וְהָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל (בראשית רבה ה, ט).
כיצד יכולה הארץ לחטוא, הרי אין לה בחירה כלל? זאת ועוד, לאחר שהארץ חטאה, כביכול, אומרת התורה "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", משמע שהוא מסכים לשינוי זה. האם הקב"ה מברך על חטאה של הארץ?
רבנו עובדיה מברטנורא מסביר: "יש לומר שהאמירה לומר שיהיה טעם העץ כטעם הפרי רצונו לומר שהושם בטבעה שיהיה כח ביד האדם לעבוד את האדמה בדרך שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן מעצמה וכשנתקלל האדם על עונו הוסר ממנו אותו הכח ולכך אמ'[ר] ארורה האדמה בעבורך כלו'[מר] שלא יהיה לו כח לעבוד אותה כתקנה כמו שאמר אחר כן."
היכולת להרגיש את טעם הפרי בעץ עצמו קיימת בטבע, אבל כתוצאה מחטא אדם הראשון איבד האדם את היכולת לגלות את היכולת הזו שקיימת בטבע (עיינו בגור אריה למהר"ל, הטור הארוך ועוד שעסקו בשאלה זו).
מרן הראי"ה קוק מסביר את הרעיון הרוחני העומד ביסודם של דברי חז"ל: "מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית ראוים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגובה והנעם, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ. התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגדול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ, שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתקון" (אורות התשובה ו, ז) המטרה הראשונית הייתה שהאדם ירגיש את השמחה והנועם שבהשגת התכלית בתוך התהליך ולא רק בסופו. חטאה של האדמה הוא ביטוי לכך שמאז חטא אדם הראשון יש פער מובנה בין התהליך לתוצאה. מצד אחד זוהי נסיגה גדולה מן התכנית האלוקית, אולם היא נובעת מכך שזוהי מהותו של הטבע האנושי: ללא הרצון להשיג תוצאה ולהתאמץ בעבורה, האנושות לא הייתה מתקדמת ומתפתחת משום לא הייתה מטרה למאמץ; כבר בתהליך עצמו היינו מרגישים את טעמה של המטרה. הנחש פיתה את חווה על ידי כך שהסביר שהטעם של המטרה הוא טוב הרבה יותר מכל התהליך. כתוצאה מכך, האנושות כולה עברה למצב שבו המטרה היא העיקר והיא המשמחת ולא התהליך. כביכול,אלוקים מבין שאין ברֵרה אלא ללכת בדרך זו ולהנהיג את האנושות בדרך זו של פער בין האמצעי לתכלית, ולכן אומרת התורה "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". אולם הבנה זו גורמת לכך שהיכולת האנושית נעשית מוגבלת יותר ומגושמת יותר. כי היא יוצרת פער מובנה בין התהליך למטרה. לכן אומר הראי"ה שהעולם כולו ילך ויתפתח עד אשר תוכל האנושות כולה לטעום את טעמה של המטרה בתהליך עצמו. אז נרגיש את הנעימות והמתיקות של המטרה בתהליך עצמו.
האנושות כולה הולכת ומתקדמת בכיוון זה כאשר בני אדם מחפשים משמעות בתהליך העשיה ובעבודה שלהם ולא רק את התוצאה הממשית. מתוך תהליך אנושי זה נגיע, בעזרת ה', גם להבנה שזוהי הדרך להתעלות הרוחנית של תיקון העולם.
|