ט"ו בשבט בפתח, השקדיות עוד לא פורחות, אבל הכלניות, הנרקיסים והרקפות, פרחי ילדותנו כבר מקשטים את שדותינו.
היום אנו יכולים לקנות את הפרחים המתורבתים בחנויות הפרחים, אבל באותם ימים קטפנו את הפרחים שפרחו בר בשדות וגם בשטחים פתוחים בעיר קרוב לבית. כל זה לפני שהחברה להגנת הטבע לימדה אותנו שאסור לקטוף פרחים מוגנים.
ביום האם, שצויין סמוך לט"ו בשבט, המליצה המורה, לנו הילדים, שנביא לאימהות זר רקפות לאות תודה והערכה.
הרקפת הוורודה, העדינה והביישנית, שראשה כפוף וצומחת מתחת לסלע, היתה סמל לאמהות הצנועות הספונות בבתיהן ומרכינות את ראשן מרוב עבודה קשה.
מאז חלפו הרבה שנים. יום האם הפך ליום המשפחה, והאימהות שלנו כבר לא מרכינות ראש.
המציאות הקשה שפוקדת אותנו כיום מוכיחה ביתר, שאת את כוחן ויכולותיהן של נשים, נשים לוחמות, נשות קריירה, אימהות חזקות, כבר לא מרכינות ראש.
השנה אני מציעה לשלוח לאימהות פרחים אחרים, לא רקפות אלא סייפנים.
עמוד התפרחת של הסייפן הוא גבוה, חד וזקוף (בתמונה מימין), סמל לאישה הלוחמת, נושא את הפרחים אל על כשהם פתוחים לשמיים.
ט"ו בשבט שמח, חג משפחה שמח.
