| "וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן" (במדבר טז, א).
אומר רש"י על פסוק זה: "בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן שָׁרוּי בַּחֲנִיָּתָם תֵּימָנָה שָׁכֵן לִקְהָת וּבָנָיו הַחוֹנִים תֵּימָנָה, נִשְׁתַּתְּפוּ עִם קֹרַח בְּמַחֲלָקְתּוֹ – 'אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ'. וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה? נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה נָשִׂיא עַל בְּנֵי קְהָת עַל פִּי הַדִּבּוּר, אָמַר קֹרַח, אַחֵי אַבָּא אַרְבָּעָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבְנֵי קְהָת' וְגוֹ' (שמות ו), עַמְרָם הַבְּכוֹר נָטְלוּ שְׁנֵי בָנָיו גְּדֻלָּה, אֶחָד מֶלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל, מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיָּה? לֹא אֲנִי שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר, שֶׁהוּא שֵׁנִי לְעַמְרָם, וְהוּא מִנָּה נָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם, הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. מֶה עָשָׂה? עָמַד וְכָנַס ר"נ (מאתיים וחמישים) רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת – רֻבָּן מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן שְׁכֵנָיו וְהֵם אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וַחֲבֵרָיו וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר 'אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה' (במדבר א) – וְהִלְבִּישָׁן טַלִּיתוֹת שֶׁכֻּלָּן תְּכֵלֶת, בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, אָמְרוּ לוֹ טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁל תְּכֵלֶת חַיֶּבֶת בְּצִיצִית אוֹ פְטוּרָה? אָמַר לָהֶם חַיֶּבֶת, הִתְחִילוּ לִשְׂחֹק עָלָיו, אֶפְשָׁר טַלִּית שֶׁל מִן אַחֵר חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת פּוֹטְרָהּ, זוֹ שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת לֹא תִפְטֹר אֶת עַצְמָהּ?".
כיצד שכנע קורח את דתן ואבירם להצטרף אליו? רש"י מחבר בין שני מדרשים שונים: האחד מסביר את טענת קורח, והשני מסביר כיצד שכנע קורח את דתן ואבירם. קורח רוצה לקבל תפקיד משמעותי יותר בתוך שבט לוי, ואילו דתן ואבירם חולקים על עצם מנהיגותו של משה, כפי שהם אומרים במפורש בהמשך: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר" (במדבר טז, יג).
לכן רש"י מביא שתי טענות. הטענה האחת היא של קורח הטוען לתפקיד משמעותי יותר, מפני שנתקנא באליצפן ואמר "אחי אבא ארבעה היו" ולכן הסיק כי גם לו מגיע תפקיד חשוב, כפי שמסביר מדרש רבה. לעומת זאת, בדרך למשוך את דתן ואבירם למחלוקת מביא קורח טענה רעיונית. "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית?" כפי שמסביר מדרש תנחומא.
המדרש מוסיף ומביא טענה נוספת של קורח: "בַּיִת מָלֵא סְפָרִים, מַהוּ שֶׁתְּהֵא פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה. אָמַר לוֹ: חַיֶּבֶת בִּמְזוּזָה. אָמַר לוֹ: כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מָאתַיִם שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כֻּלָּן אֵין פּוֹטְרוֹת אֶת הַבַּיִת, וּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה פּוֹטְרוֹת אֶת הַבַּיִת. אָמַר לוֹ: דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם, וּמִלִּבְּךָ אַתָּה בּוֹדְאָם."
מהי משמעות הדברים? המהר"ל מסביר:
"ויש לפרש גם כן ששני הדברים היו על משה בלבד, והיו חולקים על המעשה, ועל התורה שהוא מלמד אותם לעשות. כלומר בשני חלקים – שהם התלמוד והמעשה – אין אנו צריכין למשה; אם לקבוע בנו מעשה לעשות התורה, אין אנו צריכין לו, כמו שהטלית שהיא כולה תכלת פטורה מן חוט ציצית המביא לידי מעשה. ואם לקבוע בנו תלמוד תורה, אין אנו צריכין, כשם שבית מלא ספרים אין צריך מזוזה לקבוע תלמוד תורה באדם" (גור אריה).
בספר תפארת ישראל מרחיב המהר"ל ומסביר שמכיוון שהתכלת דומה לכיסא הכבוד, המסמל את מלכותו של הקב"ה בעולם, הרי שכאשר הטלית כולה תכלת – אין צורך בציצית של תכלת. על כך עונה משה:
"כי אדרבה, זה ראיה, כי גם שם אין הדין כך. כי צריך שיהיה דומה לכסא הכבוד, וכסא הכבוד הוא מיוחד. לכך צריך חוט מיוחד שאינו מן הטלית, רק נבדל לעצמו. וכאשר הטלית כולה תכלת, אין דמיון התכלת הזה אל כסא הכבוד שהוא מיוחד, ולכך צריך חוט מיוחד שאינו מן הטלית. וכך ישראל, אף על גב שכל ישראל כולם קדושים, צריכים אל כהן מיוחד נבדל מהם. לא שיהיו הכל כהנים, כי צריך שיהיה כאן כהן מיוחד..."
מצוות ציצית היא ההוכחה כנגד טענתו של קורח, כי כדי למלוך צריך שיהיה הבדל בין הממלכה עצמה, שהיא הטלית, ובין המלך היושב על כיסא מיוחד. לכן טלית תכלת איננה פוטרת את הטלית מציצית.
בדרך זו ממשיך המהר"ל ומסביר מהותה של המזוזה: טענת קורח הייתה שכאשר הבית מלא ספרים, כאשר עם ישראל כולו רוצה ללמוד תורה, אין צורך בתיווך של משה וכולם שווים בלימוד התורה. "והיה סובר כי בית מלא ספרים בודאי פטור מן המזוזה, אחר שמצוַת המזוזה כדי לקבוע בנו תורת השם יתברך, והרי הבית כולו מלא ספרים. וכאשר ישיב לו משה כי בית מלא ספרים פטור מן המזוזה, שכך היה לפי דעת קרח, יאמר אם כן למה לנו אדם מיוחד לקבל התורה על ידו להשלים ישראל בתורה. שהרי אפשר לנו להגיע אל מדרגת התורה בלא משה, שהוא יחיד. כי כולנו קדושים, שמענו בסיני 'אנכי' ו'לא יהיה לך'" (שמות כ, ב–ג).
ההלכה הברורה והפשוטה לכל היא שגם בית מלא ספרים חייב במזוזה, "שהרי המזוזה חוץ לבית, כמו ציצית גם כן חוץ לבגד. כי אין כל הבית מוכן מה שמוכן לו חלק אחד, שהוא נבדל מן הבית. ולפיכך בית מלא ספרים חייב במזוזה, כי לא יקבל כל הבית הקדושה כמו המזוזה, שהוא דבר קדוש, והוא דבר במקצת מן הבית. וכן לא יקבל התורה כל ישראל כאחד, רק אחד, הוא משה רבינו עליו השלום, אשר הוא נבדל מן ישראל במעלתו ובמדרגתו."
התורה היא אלקית וקדושתה גדולה היא עד למאוד,על כן יש צורך במשה שיתווך בין עם ישראל לקב"ה וילמד את התורה לעם. זוהי משמעות היחס שבין הבית המלא ספרים ובין המזוזה, שלה יש קדושה מיוחדת (תפארת ישראל, פרק כב).
רש"י הסתפק בכך שהביא רק את הטענה ביחס לציצית ולא ביחס למזוזה, כי קורח התחיל במחלוקת זו בגלל אהרון המייצג את עולם המעשה, את הציצית, אולם לדעתם של דתן ואבירם המחלוקת היא בעיקר ביחס למשה, כפי שרואים במפורש בתורה.
מאז ועד עתה, הרצון לגלות את ערך השוויון "כולם קדושים", מטשטש את חשיבותם של הגדולים המיוחדים, היודעים להיות בבחינת האור ההולך לפני המחנה, בבחינת המזוזה והציצית, שבלעדיהם הכלל כולו לא יכול להעמיק ולהתפתח מבחינה רוחנית ומבחינה מעשית.
לכן מזהירה התורה ואומרת "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ" (יז, ד).
כי ללא המנהיגים בעולם הרוח ובעולם המעשה, אי אפשר באמת להתעלות ולהתקדם.
| 
