אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%94%D7%93%D7%A8%20%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94%20%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%94%202024.jpg
כאמור, נושא המידעון הוא "משואה לתקומה". השנה, לא פשוט היה לקבוע את אופיו של מידעון זה. ואולי דווקא בשל כך, מתיחסות חלק גדול מהכתבות כאן לנושא התקומה - ביחוד של אותם אנשים שקמו מאפר השואה ובנו את חייהם מחדש כאן בארץ ישראל. גם על אחרים, שהם בוני הארץ הזאת בהתישבות העובדת ואפילו בתל אביב, כתבנו כאן. אלה וגם אלה מספורי המתנדבים עצמם או של משפחותיהם. מכל אלה נשאף את התקווה והאופטימיות למרות הקשיים. בהתיחסות למלחמת העצמאות נביא כאן קטע מסיפור לילדים על קרב אחד. בנוסף לכל, ביקשנו להתחבר למציאות העכשווית ולראיין את חיים ילין, איש בארי, שעבר את טראומת השבעה באוקטובר יחד עם אנשי העוטף, ובכל זאת למרות הקשיים והתסכול שהוא מתאר, אינו חדל לפעול למען עתיד טוב יותר. ניסינו גם לברר מה חושבים חברים על המושג תקומה.
ועוד: לכבוד יום העצמאות פתחנו בקיצור תולדות סמל מדינת ישראל.
טור החידות של אילן מתייחס הפעם לחידות על ישובים.
נשמח לקבל מכם, מתנדבי "ידיד לחינוך", סיפורים, מחשבות ורשמים על רקע התקופה הזאת, ובכלל. שילחו לכתובת המייל המופיעה כאן בסוף הדברים האלה. 
 
כ
תובת המייל לשליחת עצות, רעיונות ושאלות וכן לשליחת צילומים: sprinzak@gmail.com
 


ידידותי וידידי לחינוך,


ישראל נמצאת מזה מס' חודשים במצב בטחוני-חברתי מורכב. המלחמה שנכפתה עלינו לפני מס' חודשים נמשכת והיא רבת זירות וכבדת דמים.
בימים מיוחדים אלו, שבין יום השואה לימי הזיכרון והעצמאות, מתערבבים האבל והצער של העת הזו עם אלו של השואה בה הושמד שליש מעמנו, יחד עם מלחמות הגבורה של מדינת ישראל בהן איבדנו רבים כל כך שהגנו על כולנו מפני אלו שקמו עלינו לכלותנו. אבל בתוך החשכה שעוטפת אותנו מאז השבת השחורה, זוהרות מאות אלפי נקודות אור, חזקות, בוהקות. אלו הישראלים שקמו בהמוניהם להגן על הבית, להדוף ולרדוף את האויב, לתרום כמיטב יכולתם לכלל ולסייע למי שנפגע.
ומתוך מאות האלפים הרבים הללו, 3,500 אלו אתן ואתם – מתנדבי 'ידיד לחינוך' אשר גם בזמנים אלה עושים מעשה וממשיכים להתנדב במערכת החינוך ב-45 יישובים, לחזק ולהעצים את דור העתיד שלנו ואת צוותי ההוראה. אתם ממשיכים גם להשתתף במפגשי הקבוצות היישוביות ולהיות חלק מקהילות מגובשות, חזקות ותומכות של 'ידיד לחינוך' בכל רחבי הארץ.
אתם, שבניתם את המדינה במו ידיכם, מהוים לכולנו אות ומופת כיצד מתמודדים עם כל קושי ונכונים לכל אתגר.
וגם אם ארוכה וקשה הדרך, בזכות הרוח הישראלית והציונית, שאתם בין מיצגיה הנאמנים, נמשיך כולנו לבנות את מדינת ישראל, לחזק אותה, והיא תמשיך לשגשג ולפרוח ולהיות לעד ביתו של העם היהודי. עם ישראל חי!

שלכם לתמיד, אורי 

                                                                 ★ ★ ★

חברים מסבירים מהי משמעות המילה "תקומה" בעיניהם
עיסוקנו במושג "משואה לתקומה", הביא אותנו לשאול, מה אומר לנו המושג " תקומה".
והרי מה שכתבו חברים אחדים מהצוות שלנו

חנה: המלה תקומה והמילה מקום גזורות מאותו השורש. כשיש לנו מקום משלנו, במובן של בית ושל מדינה, אז יש לנו תקומה, כמו שקמנו מהשואה וגם מכל צרה שבאה עלינו.
זאביק: לדעתי, המילה תקומה נגזרת מהמילה ״הסתמית״ - קימה. אלא שהיא מיועדת להבנתי, לקימה מנקודת שפל. ייתכן שזהו הסבר שאני נותן לעצמי, אבל כמי שנולד בצל השואה, התקומה מתחברת אצלי להקמת המדינה, במעבר מסטטוס של עם ללא מדינה, לעם שיש לו אותה (אבל מתקשה לשמור עליה מבפנים…)
רחלי: תקומה היא קימה מטאפורית ממקום נמוך למקום גבוה. תקומה היא תהליך הדרגתי, שתחילתו באופטימיות ובכוח החיים שיש לרוב בני האדם.
 
מבט על מאחורי הקלעים ושורשיו של סמל מדינת ישראל

הצעות רבות מאד הגיעו לשולחנה של מזכירות הממשלה הזמנית שקראה לציבור להציע רעיונות לסמל המדינה, שזה עתה קמה. אנו מביאים כאן חמש הצעות, מתוך רבות מאד, כולל זו שהתקבלה.
שתי ההצעות האחרונות היו של האחים שמיר. הגירסה הראשונה בעיצוב מודרני היתה של המנורה וענפי הזית, כשמעליה 7 כוכבים, שהציע הרצל לדגל התנועה הציונית בספרו “מדינת היהודים” (1896). הכוכבים מסמלים את שבע שעות העבודה היומיות במדינה היהודית. הגירסה השנייה, והיא זו שהתקבלה, הריהי לפניכם עם חתימו ובאישורו של דוד בן גוריון.
בגירסה הסופית הידועה לנו, מופיעה מנורת בית המקדש – כפי שהיא מופיעה על שער טיטוס ברומא. 
המנורה שימשה בעבודת הקודש בשני בתי המקדש, עד שנפלה לידי הרומאים עם כיבוש ארץ ישראל ע"י טיטוס וחורבן בית המקדש השני. לאחר החורבן המנורה התחילה לסמל את התקווה והכמיהה לחזרה לארץ ישראל. לכן היא נבחרה לסמל את עצמאות ישראל במדינת ישראל המודרנית.
ענפי הזית – מסמלים את השלום. מקורם בסיפור שובה של היונה שנשלחה ע"י נוח לבדוק אם המבול הסתיים. היונה מביאה במקורה את ענפי הזית כסמל לתום המבול ולחזרה בשלום ליבשה. מתחת למנורה – השם "ישראל".
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%A9%D7%9E%D7%A0%D7%94%20%D7%A2%D7%9D%20%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D.jpg
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%A2%D7%9D%20%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%94.jpg
למעלה: שתי ההצעות של האחים שמיר לסמל המדינה. מימין, הגירסה הראשונה . משמאל, הגירסה הסופית עם חתימה באישורו של דוד בן גוריון.

למטה: שלוש הצעות נוספות לסמל המדינה
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///b494d2035b57412c87a37f2320aa751a.JPG
סולם יעקב שראשו בשמים. ברקע מפת ישראל, לוחות הברית, ובתחתית התמונה, המנורה כסנה בוער
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A1%D7%9E%D7%9C%20%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg
שני אריות יהודה אוחזים במגן. מסביבם 12 כוכבים כמניין שבטי ישראל
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A1%D7%9E%D7%9C%20%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%94.jpg
צבי (אחד משמותיה של ישראל - ארץ הצבי) על רקע צבעי כחול לבן ומגן דוד. מסביב מעין צורה של מגן
 
1922 חלוציות ועקשנות - מאגודת יושבי אוהלים וצריפים להתנחלות
בצפון תל אביב / דורון סוסליק

השנה הייתה 1922. סבי, אריה סוסליק, אלמן עם ארבעה ילדים, עלה מבסרביה לארץ ישראל. כציוני, פיעמה בליבו רוח חזון ושאיפה לבנות, להיבנות ולהיקלט בארץ. סבי ושאר העולים תקעו יתד בלתי חוקית בטבורה של העיר תל-אביב, סמוך למגדל המים, במעלה הרחובות המוכרים היום כמזא"ה-בלפור, והקימו מחנה אוהלים וצריפים.
התנאים במקום היו בלתי אנושיים וקשים למגורים, לכלכלה ולמציאת תעסוקה. באין לתושבים מגן ומושיע, ומתוך רוח התנדבות, רצון וצורך לסייע – סבא מחליט למצוא פתרון לבעיית המגורים הכאובה מהכול.
סבא מכנס סביבו מספר פעילים מבין יושבי המחנה, וכשהוא ניצב בראשם, הם בוחרים ועד לשכונה ומייסדים את "אגודת יושבי אוהלים וצריפים"...
סבא גולל את הפרשה מעל כל במה אפשרית. הוא פנה למוסדות ואישים ולכל מי שהיה מצוי בעמדה שאיפשרה טיפול בבעייה. הוא ישב מדי יום בפתח לשכתו של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה דאז, ושטח בפניו את את המצוקה האנושית המתרחשת בעירו ואת הצורך המיידי למצוא לה פתרון. המאבק היה עיקש וממושך. שנים חלפו, וועדות התחלפו, וסבא לא נתן מנוח למטפלים בפרשה...
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%90%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9D.jpg
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99%20%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%9F.jpg
 מחנה האוהלים בת"א - מתוך ארכיון העיר 
 הירקון 317 פינת רחוב כ"ג יורדי הסירה 5 - כיום
 
איך החזירו את החיוך לפני הילדים? / הניה קמיר
הייתי בת שנה וחצי במחנה העקורים ברגן בלזן. למדנו לחיות!

איך קמים משבר כל כך קשה? איך מתמודדים עם אובדן? איך מתגברים על הייאוש והתסכול? איך מחזירים את התקווה? איך מחזירים את החיוך לפני הילדים? איך מלמדים ילדים, רובם יתומים, שוב לשחק? איך חוזרים לחיות?
אלה השאלות שאיתן התמודדו הניצולים, שורדי השואה, אחרי השחרור, עם סיום מלחמת העולם השנייה באירופה. הניצולים והשורדים נאספו והתקבצו במחנות עקורים שהוקמו במקומות שונים באירופה. אחד מהם, הגדול מכולם, היה ברגן בלזן, אליו הגיעה משפחתי: אבא, אמא, אחי בן שלוש, ואני בת שנה וחצי...
בתוך המחנה קמה מנהיגות יהודית, מעין ועד מנהל, שבראשו עמד אדם מיוחד, יוסף רוזנזאפט. לא היה להם הרבה זמן להתארגן, הם פעלו במהירות. הם הפכו את המחנה ל"מדינה יהודית", ונתנו לרחובות שמות עבריים. הרחוב הראשי נקרא עצמאות...
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///4699ce6048884a54a28b802c8ecd1dfb.jpg
 שעור התעמלות במחנה
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9B%D7%A8%D7%96%D7%AA%20%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9F%20%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20%D7%94%D7%A2%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D.jpg
 כרזת תיאטרון שהקימו העקורים
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%91%D7%99%D7%AA%20%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20%D7%94%D7%A2%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D.jpg
 בית החולים
 
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A0%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%AA.jpg


מאה שנים של תרומה / רחלי משקובסקי
קורות החיים של משפחות שופמן וניימרק – אבותיו של המתנדב רוני נעמן מהרצליה, מכילות את תולדות ההתיישבות וההגנה על הארץ בקליפת אגוז
  שני משמאל, משה ניימרק, אביו של רוני, בנוטרות בעמק יזרעאל 
...רפאל שופמן, הסבא של רוני, הגיע בגפו באוניה ביחד עם יוסף טרומפלדור. הוא גר בתחילה בביתניה תחתית, חווה חקלאית על יד דגניה א', שנוסדה באותם הימים. אחר כך חבר לטרומפלדור באום ג'וני. בהמשך הקים עם חברים קבוצה חקלאית בסמוך לראש פינה, שהיוותה את הבסיס להקמת הקיבוץ איילת השחר. באותם ימים חלה הסבא בקדחת קשה, פונה לחדרה, שם טיפל בו ד"ר הילל יפה, שהיה מומחה לקדחת.
אביו של רוני עלה לארץ עם אחיו בשנת 1935, בהיותו בן 19, ושניהם נקלטו בקיבוץ תל יוסף. הוא היה נהג הטנדר הראשון בהגנת העמק המזרחי ("השיר הטנדר נוסע, זה על הטנדר הזה", אומר רוני). האב השתתף בנוטרות (כוח של שוטרים יהודים במסגרת המשטרה הבריטית) ולקח חלק גם בפלוגות השדה (פו"ש) של יצחק שדה. בין עיסוקיהם הייתה הגנה על קו צינור הנפט מעירק לחיפה, ומתן אבטחה לעלייתם לקרקע של יישובי חומה ומגדל על רקע פרעות תרצ"ו – תרצ"ט (1936-1939)...

 
הייתי ילדת שואה בתרמיל על גב ההורים - מרוסיה ועד מחנה פליטים בגרמניה. הגעתי לארץ והתאהבתי בה מעומק ליבי / חנה הופר
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%97%D7%A0%D7%94%20%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%94%20%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%9F.jpg
מהבית ביפו, שם השתכננו - במרחק הליכה של כחצי שעה, הגעתי לבדי למזכירת בית הספר היסודי "ויצמן" וביקשתי להתקבל, 'כי אני רוצה ללמוד עברית מהר מהר'. מנהל ביה"ס דאז, א. שרייבמן קבל אותי, והייתי מאושרת. הכרתי שם ילדים צברים, עליזים ומדברים עברית. ואני, ילדת שואה ובת למהגרים, ילדה עצובה ומוזרה שגורמת לילדים לגיחוך. לא נעלבתי, אך נוצר בי רצון עז להיות אחת מהם. החלטתי שבכוחות עצמי אעשה זאת! ארים את עצמי ואצור את עצמי מחדש. ראשית, למדתי את השפה העברית במרץ ובהתמדה. תוך כמה חודשים היא הפכה לבת בריתי הנאמנה. בעזרתה רכשתי חברים, שמהם למדתי איך מתלבשים הילדים בישראל ובאיזה משחקים "מוזרים" הם משחקים. למדתי את השירים ואת החגים. התאהבתי בארצי, באנשיה, בהיסטוריה עתיקת היומין, בנופיה המגוונים ובכמיהתו הניצחית של העם כולו לשלום!   
                                               
 
מה"חיידר" בפולין ל"כפר ניצנים" של תקווה ותקומה / שרה ברנשטיין
מה עושה איציק פלד ממודיעין יחד עם עוד מתנדבי "ידיד לחינוך" בעירו בנושא זיכרון השואה?
איציק פלד, גמלאי מערכת הביטחון והתעשיות הצבאיות, הוא בן לשורד שואה. סיפור משפחתו הוא השראה לניצחון הרוח על הכוח. יחד עם קבוצת מתנדבים, דור שני לשורדים, הוא מנחיל את "זיכרון השואה" במסגרת התנדבותו ב"ידיד לחינוך". המתנדבים מביאים את סיפורם האישי בדגש על "גבורה ותקומה - מקינה לתקווה". צוות המתנדבים עבר סדנאות הכשרה מתאימות. עכשיו, בעקבות המצב המיוחד בו כולנו נתונים, נערך דיון בשאלה, האם נכון להעביר את התכנים האלה על מה שארע בשואה, או להקפיאם. ההחלטה הייתה להתאים את התכנים ואופן העברתם למצב החדש.
איציק נחשף בילדותו לסיפורו האישי של אביו, ולטרגדיה המשפחתית שעבר האב במהלך השואה. הוא מספר כי אביו ביקש ממנו במיוחד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. כשפרש לגמלאות החליט להמשיך את דרכו של אביו, שהחינוך היה בראש מעייניו. את ערכי  הנתינה והתנדבות, הוא חיבר ובנה מעגלים של עשייה וזיכרון, הבאים לידי ביטוי בפעולות תמיכה בשורדים, תיעוד סיפורם האישי, יצירת מפגשים עם בני נוער, והנצחת זכר השואה בבתי הספר, בחברות ובארגונים...
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%90%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%A7%20%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%9F.jpg
 
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F%20%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%93%D7%A0%D7%99%20%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%9F.jpg
קטע מתוך הספר "יומן הקרבות של דני", שכתב איש הרדיו והטלוויזיה נקדימון רוגל (אבא שלי), במלחמת העצמאות / רני רוגל

את "יומן הקרבות של דני" כתב איש הרדיו והטלוויזיה נקדימון רוגל, שבמלחמת העצמאות – הם קראו לה מלחמת השחרור. הוא היה קצין מודיעין בירושלים והשתתף  בקרבות רבים בעיר ובסביבתה, עליהם החליט לכתוב דווקא עבור ילדים.
פרקי הספר המנוקד, שיצא לאור בתחילת שנות ה-50 במאה הקודמת, פורסמו בהמשכים בשבועון "משמר לילדים" של עיתון "על המשמר" (בו רוגל כתב אז), וקובצו לספר.
רני, בנו של נקדימון רוגל, מסביר למה בחר דווקא בקטע זה: "כל כך הזכיר לי מה שקרה וקורה בבניינים שקצינים וחיילים רבים נכנסו אליהם בעזה ובנותיה, מתמקמים בהם מסיבות אלה ואחרות, ואז סופגים פגיעות קטלניות. שום דבר אינו חדש".

 
על אובדן, על תסכול ועל תקווה – ראיון עם חיים ילין, איש בארי / זאביק שני
...סברנו, שמי ש"הרוויח" ביושר את זכותו לדבר ולזעוק בשם התקומה, הוא לא אחר מאשר חיים ילין מקיבוץ בארי, שבעברו כיהן גם כראש המועצה האזורית אשכול, שמכיר, חי ונושם את יישובי העוטף ואת תושביהם, את אלו שנרצחו, נחטפו ופונו. רק לו מותר להשמיע קול בנושא. 
רק כשדיברנו איתו הבנו עד כמה המציאות שלו סבוכה. "איך אני יכול לענות לכם", אמר, "מצבי הרוח שלי משתנים, יום אני מרגיש כך, ויום אחרת. קשה לי לחלוק עם אנשים את רגשותי האינטימיים".
ובכל זאת, חיים עסוק מאד בימים אלה. הבננו, שהוא מתרוצץ מפגישה לפגישה, במבט קדימה, לימים שאחרי. "אין לי הרבה זמן. תשאלו ואענה". הבנו שהאיש "עסוק רצח!"
מהתרשמותנו, חיים, כאדם בעל חוסן ותקווה, נמצא גם עכשיו, חצי שנה לאחר האירוע הקשה, במצב מטלטל. "מי שלא עבר את מה שעברנו, לא יכול להבין".
"תקומה היא מילה כבדה", אמר. "לא מדובר בתקומה, אלא בבניית עתודה לדורות הבאים. יש צורך דחוף בשיקום התשתיות שנהרסו. יש לחדש הכל. הקמת 'מנהלת תקומה' אינה תחליף לממשלה . בפועל, רעיון ה"מנהלת" תקוע כבר חצי שנה, ולמרות שמתווה השיקום של הממשלה אושר לפני
כשבועיים. צריך חקיקה מהירה לסיוע ובניית תשתיות וזה עוד לא הגיע.

ואחרי הכל: "כאן בין בארי לעזה, באדמה שעליה חיילי צה״ל נלחמו  באדמה שזרענו בה תקווה, קוצרים חיטה - קוצרים תקווה"  (מתוך עמוד הפייסבוק של חיים 24 במרץ)...
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%9F.jpg
 
החידות של המתנדב אילן בן ארי מאשקלון

 ★
חידה מס. 3

מדור זה מיועד בדרך כלל לחידות מתמטיות של אילן. הפעם, לכבוד יום העצמאות, נעסוק בישובים.
לפניכם חידה (משמאל, חידה מס. 3) ובה רמזים לשמות של 10 ישובים בארץ, נסו להגיע לשמו של כל ישוב.

לפתרון החידה לחצו כאן

לפתרון החידה הקודמת (חידה מס.2)  לחצו כאן
 
1. גבעת הבוסתן 
2. נושם כאן 
3. העיר של אריאל 
4. עצים וספסלים משני הצדדים 
5. התחלת הקרן זוית 
6. ישוב הזקן 
7. גבוה + תו 
8. תל+תל 
9. זרוע של הדוד 
10.להבה של אח אבי 

 

כתבות ומאמרים נוספים - באתר "ידיד לחינוך": http://www.yadidla.org.il/
הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת
כותרת עליונה (header)  איור וייעוץ גראפי: ירמי לז'ה
מתפעלי אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם ודב שורש
כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"

הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign