מדינת ישראל חוגגת 74 שנות עצמאות, כתמיד, במעבר החד והלא פשוט בין יום הזיכרון ליום העצמאות; מעבר, שמאפיין את החיים בארץ הזו בכל עת. מצד אחד, מדינה שלעולם לא מפסיקה להיאבק על זכותה להתקיים, ושטובי בניה נפלו בהגנה עליה ועל גבולותיה; ומהצד השני – מדינה שהיא נס של ממש, שלא מפסיקה להתחדש, להתפתח ולהתקדם, תוך כדי שאיפה מתמדת לשלום.
בחודשים האחרונים שוב ידענו גל טרור אכזרי ורצחני. אולם, יותר ויותר ברור כי הדבר החשוב ביותר במדינת ישראל הוא השלום בתוכה. בתוכנו. גם הנושא הלאומי שנבחר השנה ליום העצמאות מצביע על כך - "יד פוגשת יד אחות", במסר של אחדות, פיוס וקירוב לבבות.
מדינת ישראל יודעת בשנים האחרונות שסעים ופערים הולכים ומתרחבים, חילוקי דעות וקיטוב. אלה מועצמים פעמים רבות על ידי הרשתות החברתיות, והקלות הבלתי נסבלת שבה נכתבים ונאמרים דברים קיצוניים ופוגעניים.
ערב יום העצמאות תשפ"ב, עלינו לשמוח על כל הטוב (הרב מאוד!) במדינתנו, ובמקביל - לבחון את עצמנו ולבדוק: מה אנו יכולים לעשות טוב יותר למען הארץ הזו, למען האחדות, למען קירוב הלבבות.
לקבל דעות, גם אם הן הפוכות משלנו. לקבל את האחר ואת השונה. להפגין סולידריות, לתרום ולתת. וגם, אולי בעיקר - להנמיך את הטונים. מותר וחשוב לא להסכים, להתווכח ולהתנגד במידת הצורך, אבל הכרחי לעשות כל זאת בדרך ארץ ובסובלנות; לזכור שלכולנו מטרה משותפת: המשך חיים טובים ומאושרים בארצנו.
למרות האתגרים, למרות חילוקי הדעות והוויכוחים, בל לנו לשכוח: מדינת ישראל היא פלא חד-פעמי. ארץ, שבזמן קצרצר, במונחים לאומיים, הפכה למדינה משגשגת ואיתנה, מעוררת השראה למדינות ועמים רבים.
וכמובן - לנו כאן בעמק חפר, במקום הקטן והמדהים שלנו, יש הרבה סיבות לגאווה עצומה: ההתיישבות הפורחת, היישובים המשגשגים והקהילות המגובשות והאיתנות שלנו. עלינו להמשיך להתפתח ולצמוח, ועם זאת – לשמור היטב על הנכסים האדירים שהם הבסיס להתיישבותנו כאן: החקלאות, משאבי הטבע והמשאב האנושי – אתן ואתם התושבות והתושבים שעושים את העמק שלנו מיוחד כל כך. כל זאת, עם הרבה אופטימיות והוקרת התודה על הזכות להתגורר בעמק הפורח שלנו ולגדל בו את ילדינו.
