במצוות ביכורים נאמר: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ." (דברים כו, ג).
מסביר רש"י: "הגדתי היום. פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְלֹא שְׁתֵּי פְעָמִים (ספרי)". כך גם נפסק להלכה (רמב"ם ביכורים ד, יא). אפילו אם הביא פרי שהבכיר מאוחר, אינו קורא שוב, כי "היום" משמעותו פעם אחת בשנה בלבד.
כפי שהסביר המהר"ל: "פעם אחת בשנה. דאם לא כן, 'היום' למה לי" (כן הדברים ברא"ם).
לאחר מצות ביעור מעשרות נאמר: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְו‍ֹתָיו" (דברים כו, טז–יח).
על איזה יום מדובר? רש"י נותן שני פירושים בפסוק: "היום הזה ה' אלהיך מצוך. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ בוֹ בַיּוֹם נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם (תנחומא). ושמרת ועשית אותם: בת קול מברכתו, הבאת ביכורים השנה תשנה לשנה הבאה."
הדברים מבוססים על המדרש: "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנּה לשנה הבאה... מַהוּ 'הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ' וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל? וַהֲלֹא אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת אַרְבָּעִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (דברים א, ג). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם הַזֶּה? אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּכָל יוֹם יְהֵא הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵהַר סִינָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָּנֶיךָ (שם ד, ט). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה'" (תנחומא א,א)
הרי שחז"ל מסבירים את הביטוי "היום" בשני אופנים: פעם אחת היום הוא יום הבאת הביכורים הראשונה ובפעם השנייה "היום" הוא בכל יום ויום.

לכאורה שני ההסברים סותרים זה את זה, שהרי אם מדובר על יום הבאת הביכורים, מדובר בדווקא על יום אחד בשנה, ואם מדובר על התחדשות יום־יומית, אין קשר בין פסוק זה להבאת הביכורים.
גם בהמשך הדברים נאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ." (דברים כז, ט). מסביר רש"י: "היום הזה נהיית לעם. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בַּבְּרִית."
את הצורך בהתחדשות יום יומית מסביר השל"ה:
"... וכלל גדול הוא זה לקיום התורה והמצות, שיעשם בזריזות כאלו היום נצטווה, וגם יחשוב כאילו היום היה כריתת הברית הש"י עמנו, ואז נקיים המצות בזריזות ובשמחה גדולה, לא מצות אנשים מלומדה, אשר על זה פירש האר"י ז"ל הפסוק 'אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל' (דברים כח, מז), כלומר שצריך האדם לשמוח בעשיית המצווה וקיומה יותר מרב כל שמזמין לו הש"י והוא שמח בו, ביותר מזה צריך לשמוח במצווה הבאה לידו שיקימנה. ואמר הפסוק, אף שעבדת את ה' בקיום המצות, אבל לא עבדת בשמחה ובטוב לבב, על כן היתה זאת לך" (שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תבוא, דרך חיים ג׳). ההתחדשות יוצרת שמחה, והשמחה יוצרת דבקות וחיבור.
אולם כיצד נסביר את הסתירה בין הפירושים השונים של רש"י בפסוק עצמו? באותו הפירוש הוא מפרש ש"היום" הוא בכל יום מחדש, אך שהמצווה שאנו נדרשים לעשות היא מצוות ביכורים! יתרה מזאת, הוא עצמו אינו רואה בהם פירושים סותרים, שהרי הוא לא מציג את שני הפירושים כפירושים שונים כמנהגו בכגון דא.
נראה כי שני הפירושים משלימים זה את זה. ישנה התחדשות מיוחדת כאשר יש יום מיוחד בשנה שעושים בו פעולה חשובה. זהו הרעיון של החגים והשבתות וכל המצוות המתחדשות, כי דווקא המעשה החד־פעמי מבטא שמחה והתחדשות.
אולם יחד עם זאת, ישנה התחדשות יום־יומית, רוב הדברים שאדם עושה בחייו הם מעשים החוזרים על עצמם מדי יום ביומו. אדם שיודע להרגיש חדש לא רק בימים המיוחדים, אלא בכל יום, הוא זה השמח באמת בימי ההתחדשות המיוחדים. מי שמחכה רק לימים מיוחדים, איננו יודע לשמוח במהלך השנה כולה.
אולם מדוע רעיון זה של התחדשות כפולה, המביאה את האדם לשמחה ומשמעות, נאמרת דווקא בהקשר ליום הבאת הביכורים?
מסביר רבי יצחק עראמה: "והנה על קדושת היום הגדול והקדוש אשר בו נתנה זאת התורה בסוף ימי הספירה כאשר אמרנו אמר 'וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו חקת וגו'... והנה יש בכאן שאלה חזקה והיא כי למה לא פירשה התורה כי היום הזה שהוא חג השבועות נזכר ונעשה לזכר מתן התורה האלהית וקבלתה כמו שחוייב ממה שביארנוהו וממה שהוחזק בידנו ממנהגנו ומנהג אבותינו בתקוני תפלותנו וקריאת פרשיותינו על הדרך שפירשה בחג המצות ובחג הסוכות וגם ביום הדין ויום הכיפורים?" דהיינו, מדוע דווקא יום מתן תורה לא מצוין בתורה במפורש? על כך הוא עונה: "... לפי שזכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים הנזכרים, רק מצוותה בכל יום ובכל עת ובכל שעה דכתיב 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' (יהושע א'). ובכל יום ויום אנו מצווין שיהיו חדשים וחביבין בעינינו כיום שנתנו בו דכתיב היום הזה ה' אלהיך מצוך וגו' (דברים כו). כדאיתא במדרש (תנחומא פ' כי תבא) ולזה צוותה התורה ביום הבכורים ולענין מתן תורה סמכה על הפרסום הנכתב מפורש בפרשת בחדש הג' (שמות י"ט) אשר הוא פרסום נפלא שאי אפשר להתעלם" (עקדת יצחק ס״ז: ה:יג, עיינו שם להסבר נוסף).
דווקא ביום ביכורים, הוא יום מתן תורה, אנו מבינים שהביטוי "היום" הוא בעל משמעות כפולה, כי היכולת שלנו להתחבר לתורה מתוך שמחה ודבקות תלויה בזה שנדע לחבר בין השמחה המתגלה באירועים מיוחדים ובין השמחה וההתחדשות הבאה מתוך החיים היום־ יומיים.