| "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"(דברים לא, י–יב).
זמנה של מצוות הקהל מתואר בתורה בצורה מיוחדת. בתחילה נאמר "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים", דהיינו, לאחר שבע שנים, ומיד בסמוך לאחר מכן נאמר "בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה", משמע שזמנה של המצווה הוא בשנת השמיטה עצמה ולא לאחריה.
מסבירים חכמים: "מקץ שבע שנים. בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה — בַּשְּׁמִינִית, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שנת השמטה? שֶׁעֲדַיִּן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית" (רש"י על פי הגמרא במסכת ראש השנה).
אכן, מדובר על השנה שאחרי שנת השמיטה, אבל בזמן שעדיין יש גידולים שעליהם חלה שנת השמיטה.
מהי משמעותו של החיבור בין שנת השמיטה למצוות הקהל?
מסביר המלבי"ם:
"מבאר הדברים שבשבילם תפעול הקריאה עד שתהיה נקבעת בלב השומעים. א) שהקריאה הזאת היא אחת לשבע שנים וטבע האדם להתעורר מדבר שהוא בא לזמן רחוק. ב) במעד שנת השמטה בחג הסוכות. העת המוכשרת שתפעל בהם השמיעה, מפני ששנת השמטה היתה שבת הארץ לה' שידעו כי לה' הארץ, והארץ היא גם כן קדש, וגם לא התעסקו כל השנה בעבודת האדמה, ועסקו בתורה, ואף שכלתה השמטה בר"ה אבל היה ר"ה ויוכ"פ ועסקו בסוכה ובד' מינים."
הסיבה לכך שהמצווה היא אחת לשבע שנים היא כדי שתהיה למעמד המיוחד הזה חשיבות מיוחדת. הסיבה לכך שהיא דווקא במוצאי שנת השמיטה היא ששנה זו היא הכנה ראויה למעמד הקהל. זאת משום שהעם היה פנוי ללימוד תורה, ולאחר שנה כזו הוא ראוי לקבל את התורה מחדש במעמד של העם כולו (עיינו עוד באדרת אליהו לרבי יוסף חיים, שם משמואל ועוד שהסבירו בצורה דומה) .
עוד יש להוסיף שעניינה של שנת השמיטה, שבה מפקירים את השדות כהפקרה למלך, באמירה שהכול שייך לקב"ה ולכן יכול כל אחד מישראל להכנס ולקחת את הפירות מכל שדה שהוא רוצה. הדבר מלמד אותנו מי הוא באמת בעל הבית, עד כמה עם ישראל כולו מאוחד ועד כמה עלינו להרגיש משפחה אחת, כאשר כל אחד מאִתנו מרגיש בן בית בשדותיו של חברו.
שני היבטים אלו באים לידי ביטוי בצורה מיוחדת במעמד הקהל, שבו עם ישראל כולו מתכנס והמלך מסביר לכולם שתפקידו הוא לאחד את העם סביב התורה.
לכן מדגישה התורה "בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה", דווקא חג הסוכות שבו יש עדיין השפעה של שנת השמיטה, באופן ממשי, הוא הזמן הראוי למעמד הקהל.
כפי שמסביר ספר החינוך את משמעותה של מצוות הקהל: "משרשי המצוה. לפי שכל עִקרן של עם ישראל היא התורה, ובה ייפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה, ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף לאמר מה הקבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו?
ותהיה התשובה, לשמוע דברי התורה שהיא כל עקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה, וישמח השם במעשיו, וכענין שכתוב בפרוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'" (מצווה תריב).
מיוחדת היא שנת השמיטה ביכולת שלה להכין את עם ישראל להרגשה הנפלאה שעליה מדבר ספר החינוך.
| 
